פסק-דין בתיק ת"א 50072-08

פתח דבר

התובע, פיליפ פטרו יוליאן, אזרח רומני, שעבד בישראל אצל נתבעת 2 כמסגר, הגיש כתב תביעה בקשר לתאונה עבודה, שארעה על פי הנטען ביום 31.10.01, בעת שהתובע עבד במסגרייה. לטענת התובע בעת שהכה עם פטיש על אזמל ניתז שבב מתכת, שחדר לעינו השמאלית דרך משקפי מגן פגומים ו/או לא מתאימים שקיבל במסגרייה לצורך ביצוע עבודתו (להלן: "התאונה").

כתב התביעה הוגש נגד נתבעת 1, חברת כוח האדם שהייתה המעבידה של התובע, ושלחה אותו לעבוד אצל נתבעת 2, ונגד נתבעים 2 - 3, כשנתבעת 2 היא הגוף המשפטי שעמד מאחורי המסגרייה בה עבד התובע, ונתבע 3 על פי הנטען הוא אחד המנהלים במסגרייה ובנתבעת 2.

כתב התביעה מייחס לנתבעים ביחד ולחוד עוולה של רשלנות, בכך שלא דאגו לסביבת עבודה בטוחה, לא הנהיגו שיטות עבודה בטוחות, לא סיפקו אמצעי מיגון נאותים, לא הדריכו את התובע ביחס לסכנות בעבודה עם פטיש ואזמל, ולא נקטו באמצעי הזהירות המצופים והמתחייבים מהם. בכתב התביעה נטען להפרת חובות חקוקות שמקורן בפקודת הבטיחות בעבודה, בתקנות הבטיחות בעניין ציוד מגן אישי, וכן בתקנות הנוגעות להדרכה ומסירת מידע.

הנתבעים כופרים בנסיבות הארוע כפי שתוארו על ידי התובע ובאחריות לתאונה. נתבעים 2 - 3 כפרו גם בעצם התרחשות התאונה.

בשלב של הגשת הסיכומים ביקשה נתבעת 1 לכפור גם היא בעצם קרות התאונה, הגם שלא כפרה בכך במסגרת כתב ההגנה.

בהתחשב באופן שבו נוהלה הגנת נתבעת 1, וכן בתוכן כפירת נתבעים 2 - 3, הרי שמבחינה מהותית הייתה לתובע הידיעה כי עליו להדרש גם לטענת עצם התרחשותה של התאונה, וניתנה לו ההזדמנות המלאה להוכיח נתונים אלה (וכן לשוב ולהדרש אליהם במסגרת סיכומיו, אפשרות שלא נזקק לה בסופו של דבר). בנסיבות אלה, אני מקבלת את עתירת נתבעת 1 וטענתה שעקב טעות של חוסר תשומת לב לא ניתנה ההכחשה, ורואה בה כמי שהכחישה גם את עצם קרות התאונה.

מטעם התובע נמסר תצהיר עדות ראשית מיום 10.11.09 והתובע העיד ונחקר ביום 24.2.11.

בנוסף, נעתרתי לבקשת התובע והותר לו להשלים את תצהיריו על דרך הגשת תצהיר מטעמו של פועל נוסף שעבד במסגרייה, מיחאי זינסקו (להלן: "זינסקו"). לצורך שמיעת העד שהוטס מרומניה נדחתה השלמת המשפט מספר פעמים ובסופו של דבר נשמע העד ביום 15.7.12.

מטעם נתבעת 1 מסר תצהיר עדות ראשית דוד  הרשקוביץ שהעיד ונחקר ביום 24.2.11 (להלן: "נציג נתבעת 1").

מטעם נתבעים 2 - 3 מסר נתבע 3 תצהיר ונחקר עליו ביום 24.2.11.

כמו כן נמסר תצהירו של שמעון מויאל ברשות ביהמ"ש בשלב שלאחר שמיעת נתבע 3, והוא נחקר עליו בבית משפט ביום 26.4.11 (להלן: "מויאל").

הוכחת עצם התרחשות התאונה והיות התאונה תאונת עבודה במסגרת יום העבודה

כל הנתבעים כפרו בעצם קרות התאונה. למען הדיוק, אין מדובר בכפירה שמשמעה שהתובע לא נפגע בעינו, אלא בכפירה שמשמעה שלא ארעה תאונה במסגרת יום העבודה בשעות העבודה במסגרייה. נתבעים 2 - 3 העלו טענה כי התאונה ארעה במגורי העובדים מחוץ לשעות העבודה במסגרת קטטה.

שמעתי את עדות התובע שתיאר כי התאונה ארעה בשעת בוקר, בתחילת יום העבודה במסגרייה, בעודו מבצע את עבודתו. גם זינסקו העיד עדות דומה, וציין כי הגם שלא ראה את רגע קרות התאונה, ראה את התובע מיד לאחר שהאחרון נפגע כשהוא שוטף את עינו.

בחינת המסמכים הרפואיים ביחס למועד התייצבות התובע בביה"ח לאחר פנייה לקופ"ח תומכים בגרסתו (ת/2 ומסמכי אשפוז חלק מתצהיר התובע). גם המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, מבלי שהייתה על כך מחלוקת (נ/1).

לא הוצגו מטעם הנתבעים או מי מהם כל ראיות או טענות שונות, והטענה כי התאונה התרחשה שלא בשעות העבודה ו/או במגורי העובדים ו/או שהיא תוצאה של קטטה, היא טענה סתמית שאין לה בסיס.

לפיכך אני קובעת כי הארוע מהווה תאונת עבודה שהתרחשה במסגרייה בשעות העבודה ובמסגרת העבודה.

אופן התרחשות התאונה